top of page
חיפוש

קולולם ואנחנו עוצרות בתחנה

תמונת הסופר/ת: sara perzonsara perzon

לפני שנה (יולי 2019) סיימתי את הטיפולים הכימותרפיים, אז חשבתי שזה סופו של מסע, היום אני יודעת שזו הייתה תחנה אחת בדרך החיים. תחנה אחת מיני רבות שעוד יגיעו. אבל אז זה הרגיש סוף, סוף הטיפולים.

בדיוק עמותת אחת מתשע פרסמה על הקולולם, וזה הרגיש לי נכון.

קניתי כרטיסים ונסענו.

ככה, גמורה מעייפות, אחרי הטיפולים, אין לי מושג איך עשיתי את זה, איך נסעתי עם שלושת בנותיי לתל אביב. איך חיפשתי חנייה שעות עד שמצאתי. ואיך הלכנו מלא ברגל כי כמובן שהחנייה הייתה רחוקה.

אבל הגענו וגם בדיוק בזמן.

זאת הייתה חוויה מטורפת, כמה אנרגיות במקום אחד, כמה נשים ואיזו עוצמה. מומלץ מאוד מאוד!


רואים אותנו בסוף, בדקה 3:41.

תודה בנותיי היקרות שבאתן איתי, שהייתן איתי בכל הזמן הזה, אוהבת אתכן המון המון.




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

למה בכל זאת לכתוב בלוג?

"את הסיפור שלך לא צריך לשמוע, הוא לא מעניין אף אחד" כך סבתא רבצו' אמרה כל הזמן לסבא דב. שניהם היו ניצולי שואה, וכאלו יש רבים, אז למה...

Comments


bottom of page